= Google

יום שבת, 11 באפריל 2015

מה להגיד לילדים לפני נסיעת עסקים של ההורים?

איך לעזור לילדים להתמודד עם נסיעות עסקים של הורים?



חו"ל זו מילה שאצל רובנו מעלה חיוך וכמיהה. כמיהה לפסק זמן, להתנתקות ולהתחדשות, לניקוי ראש ולטעינת מצברים, במיוחד בתוך שגרה משפחתית עמוסה ולחוצה.
נסיעות עסקים לחו"ל, שבעידן הגלובליזציה הפכו לחלק אינטגרלי מתפקידים רבים, והרבה פעמים נתפסות כטובת הנאה אטרקטיבית של תפקיד, הופכות ל"תיק" למגרעה רצינית מרגע שהפכנו להורים, או לפחות כטובת הנאה קונפליקטואלית. אולי בגלל רגשות אשמה (מול בן הזוג) על הזכות שנפלה בחיקנו לברוח קצת מהשגרה, ובעיקר כי אנחנו דואגים לילדים, איך הם יתמודדו עם הגעגוע, עם חרדת הפרידה ואולי נטישה, תוהים אם היעדרותנו תותיר בהם צלקות ארוכות טווח.
ספר הילדים של אשכול נבו "אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה" הוא סיפור מקסים, מאויר להפליא על ידי דיויד הול, שמעביר בצורה עוצמתית מצד אחד את הכאב והגעגוע שכרוכים בפרידה מהורה שיוצא לנסיעת עסקים מחוץ לבית, אך באותה מידה גם את הרווחים הטמונים בפרידה שכזו.
אמה של עמליה משקיעה מאמצי-על באופן יצירתי רגיש ומסור, כדי להשכיח מעמליה את הגעגוע, ולמלא את החלל, שהותיר אבא, בחוויות ובהרפתקאות מרגשות ומנחמות. מבחינת עמליה לספר יש סוף טוב, היא הרוויחה המון מהנסיעה של אבא.



אך האיור שבו נחתם הספר מותיר רמז לכך שהנסיעה של אבא הותירה סימנים באמא...
איור זה מזמין מחשבה על אמא ועל אבא של עמליה לא כהורים, כאינדיבידואלים.
איך הם מרגישים? מה הרווח או המחיר של נסיעה כזו עבורם?
כמה מקום ולגיטימציה יש לגעגוע שלהם אחד לשני?
מי ממלא את החלל שנפער בחייהם עם הפרידה?

האם יש לכך השלכות לטווח ארוך על כל אחד מהם כאינדיבידואלים? ועל הזוגיות שלהם?


מה להגיד לילדים לפני נסיעה של ההורים?

צרור עצות שמבוססות בין היתר על עצות של מומחים והורים מנוסים מרחבי הרשת.

מתי להגיד לילדים שההורה נוסע?

חשוב להכין את הילדים לכך שההורה נוסע, אבל כדאי להתחשב בגיל ובטמפרמנט של כל ילד כששוקלים את תזמון ההודעה על הנסיעה. תחושת הזמן של ילדים קטנטנים אינה מבוססת דיה, ומכיוון שהם נוטים להגיב לידיעה על עזיבת ההורה בחרדה, אפשר להקל עליהם ולצמצם את טווח זמן החרדה (יום-יומיים מראש יספיקו). ילדים גדולים יותר הם יותר עצמאיים ותחושת הזמן שלהם מבוססת יותר, וניתן לבשר להם קודם.

איך להגיד לילדים על הנסיעה?

ספרו לילד מתי ההורה עוזב, להיכן הוא נוסע, מה הוא עומד לעשות שם, איך אפשר ליצור איתו קשר, ומתי ישוב.
ילדים צעירים לא מבינים מה זה אומר יום ש' ה- 28 במרץ, אז אפשר להכין להם לוח שנה צבעוני ולסמן בו מתי ההורה עוזב. אפשר לסמן ביחד כל יום שעובר, לשים מדבקה מיוחדת במשבצת של יום החזרה, כך שהילדים יבינו מתי ההורה חוזר.
נסו לעזור לילדים להבין היכן ההורה יהיה באמצעות תמונות, סימון במפה, או עם ילדים גדולים יותר באמצעות קריאה על המקום בספרים או באינטרנט. אימרו להם מי יטפל בהם בכל יום שההורה נעדר, והאם יישארו בבית או במקום אחר (בית סבא וסבתא למשל).
כדי שהילד ירגיש פחות נטוש, אפשר לשלב את ההודעה על הנסיעה עם פעילות מיוחדת עם ההורה שנוסע.

נסו לשמור על שגרה

היעדרות של הורה היא קשה בפני עצמה, ולכן מומלץ לא להוסיף שינויים שיפריעו לחיי הילדים. שמירה על שגרה ביתית מוכרת מקלה על הילדים. אם הילדים נשארים עם בייביסיטר או חבר משפחה, כדאי להשאיר הנחיות לגבי זמני שינה, האכלה, לגבי מי צריך להיות איפה ומתי (חוגים, שעורים פרטיים וכו'), ולגבי מידע נוסף אשר הכרחי על מנת לשמר שגרה מוכרת וקבועה.

השאירו משהו מכם למשפחה וקחו משהו מהמשפחה אתכם

כדי להפחית את חרדת הפרידה השאירו משהו ששייך לכם, משהו שיכול לשמר את הנוכחות שלכם בבית.
אפשר להסריט את ההורה מקריא סיפור/ שר שיר ולתת לילדים לצפות בסרטון למשל לפני השינה (זמן ההשכבה עלול להיות רגיש יותר).
אפשר להשאיר פתקים מצוירים או כתובים לילדים במקומות שיפתיעו אותם (בנעל/במגירה/ בקלמר/בתיק אוכל).
הורה שמאוד מתגעגע יכול לקחת אתו לנסיעה משהו שיזכיר לו את בני המשפחה.

הימנעו מפרידות קשות

בריחה/התחמקות החוצה, פרידה ממושכת, התנהגות חרדתית, או ביטויי אשמה, כל אלו יקשו על הפרידה. כדי להקל על הפרידה כדאי לחבק את הילד, לתת לו נשיקה ולומר משהו כמו "אני אוהב אותך, מחכה לראות אותך שאחזור, אבל אני יודע שתהנה בזמן שלא אהיה פה". ואז ללכת.

שימרו על קשר

בזמן ההיעדרות שמרו על קשר עם הבית על בסיס יומי. שיחות יומיות מאפשרות לילדים לשמוע את קולכם ומאפשרות להם לחלוק את מה שעבר עליהם במהלך היום ולשתף בדברים שמטרידים אותם. אל תסתפקו בשיחות טלפון. Skype, Face Time, או כל אפליקציית וידאו וצ'אט הן כייפיות ומהוות דרך לשמור על קשר.
בנסיעות ארוכות במיוחד אפשר לשקול שימוש בדואר רגיל. קבלת חבילה ממשית יכולה להיות חוויה מרגשת ומנחמת במיוחד.
דרך נוספת להרגיש ביחד היא דרך משחקי אונליין (x-box) וצפייה משותפת באותו הזמן בתוכניות טלוויזיה.

דעו גם לשחרר ולהתנתק

שמרו על קשר, אך לא באופן אינטנסיבי מדי. שיחות מרובות (ביוזמת ההורה הרחוק המודאג/ הילדים המתגעגעים) עלולות להקשות על הילדים את הפרידה ולתסכל את בן הזוג שנשאר עם הילדים. גישה חופשית מדי עלולה להפריע לריכוז בעבודה, והילדים עלולים ליצור קשר על כל דבר פעוט. הישארו בקשר אך הגבילו נגישות וסמכו על בן הזוג שהוא יודע לנהל את העניינים בבית.

שמרו על ה- well being  שלכם

בן הזוג שנשאר בבית עלול לחוש בסטרס לא פחות מבן הזוג שנוסע, בין היתר משום שהוא צריך להכיל ולהתמודד עם הקושי של הילדים, שעשויים להיצמד יותר ולהגיב ברגישות יתר, לבכות יותר, ולהתפרץ בקלות רבה יותר.
חשוב למצוא את הדרך לשמור על ה- well being שלכם, כדי שתוכלו להישאר רגועים ומרגיעים. השתדלו להיצמד לשגרה, אבל אל "תגמרו" את עצמכם בניסיון לעשות את הדברים בדיוק כמו שבן הזוג עושה או כשהוא נמצא. עשו מה ש"עובד" לכם ולילדים. זה כולל כיף כמשפחה וכאינדיבידואלים.
דאגו לזמן לעצמכם, לא רק למנוחה, אפילו לבילוי! כולם ירוויחו מהורה שפוי בבית.
ומצדו של בן הזוג במרחקים- עדיף להניח בצד את רגשות האשם, להיות שם בשביל בני המשפחה, אבל גם ליהנות מהטוב שבנסיעת עסקים ומהשהייה בחו"ל. האנרגיות החיוביות יחלחלו לתא המשפחתי כולו, אם תמצא הדרך ליהנות מבלי להתנתק לגמרי.

אל תשכחו את הזוגיות

על אף שיש יתרונות למרחק אחד מהשני, תנו מקום גם לקושי ולגעגוע שלכם אחד לשני (ולא רק לאלו של הילדים), היו קשובים ואמפתיים אחד לשני.
הכרה בקושי של בן הזוג כמו גם בהישגיו ובכוחותיו (אם בהתמודדות בבית או בעסקים) ומחוות רומנטיות (כמו פתקים מפתיעים או מתנה מפתיעה) יכולות להפוך את הקושי והגעגוע לגורמים שמחזקים את הקשר במקום כאלו שסודקים אותו.

חזרו באהבה

אחרי שבוע ארוך של פגישות, סביר להניח שהכי מתחשק לכם לבוא הביתה ולנוח. אבל, כשהילדים לא ראו אתכם למשך תקופה הם רוצים לספר לכם כל מה שעבר עליהם, לראות מה הבאתם להם, ולשמוע על הנסיעה. אמירה לילד שאתם צריכים את הזמן לעצמכם, עלולה להיחוות על ידי הילד כאמירה שהוא לא מספיק חשוב לכם. מבחינתו כבר היה לכם זמן לעצמכם...
כדאי להקדיש 20 דקות לילדים מיד כשאתם מגיעים, לחיבוקים, נשיקות, ולהשלמת החסר. אז אפשר להוריד הילוך על ידי אמירה למשל שאתם צריכים להתקלח, לפרוק את המזוודה, או לצאת להליכה של חילוץ עצמות אחרי הטיסה הממושכת.
אם תשקיעו זמן עם הילדים בהתחלה, ותעשו את המעבר טבעי, הילדים לא ייקחו באופן אישי את הצורך שלכם בזמן לעצמכם.
אם תהפכו את החזרה למשהו חיובי (כמו שעשיתם עם העזיבה), תעלו את הסיכויים, שבנסיעה הבאה הילדים יהיו פחות חרדים.

>>>קיראו על התמודדות עם רה-לוקיישן