= Google

יום שבת, 28 במרץ 2015

פסח עם הילדים 2015 | מה עושים בזמן החופשי בפסח?

לקראת חופשת הפסח 2015

מחשבות על זמן חופשי

טלי בורלא גלילי
חופשת הפסח היא אחת החופשות הארוכות בשנת הלימודים, ובניגוד לילדינו, שמחכים לה בשלב זה של השנה "עם הלשון בחוץ", היחס אליה מצדנו (ההורים) הוא אמביוולנטי- כמהים לחופש וגם חוששים ממנו.
ברמה הגלויה והמודעת, היחס האמביוולנטי שלנו לחופשה נובע מהקושי הלוגיסטי-הפרקטי והלחץ, הנלווים למצב, שבו הילדים בחופש מהמסגרת בזמן שההורים עובדים. אך עם יד על הלב, יתכן שהימים החופפים של החופשה מעוררים בנו רגשות מעורבים לא פחות?
החיים בישראל כל כך אינטנסיביים, וברור שכולנו זקוקים לחופש, אז איך יכול להיות שחופש גם מפחיד אותנו?
רבים מאתנו יטילו את האשמה על הילדים ש"משתגעים" ו"משגעים" כשהם לא בשגרה. משועממים, רבים, "מבזבזים את הזמן", בבטלה באייפון או מול הטלוויזיה. אבל יכול להיות שגם אנחנו "משתגעים" וזקוקים להדרכה הורית? שגם לנו קשה לא להיות בשגרה?
ברוח השיטה הקפיטליסטית אנחנו כל כך מורגלים להיות במירוץ, יעילים, פרודוקטיביים, לנצל כל רגע, להתאים את עצמנו ואת ילדינו לקצב חיצוני מהיר ותובעני, שהרבה פעמים, כשניתנת לנו האפשרות לחופש, לא פשוט בכלל לכייל את הקצב מחדש, ולהתאים אותו לקצב הפנימי.
מי זוכר מה הקצב הפנימי שלו?
קודם כל לוקח זמן בכלל למצוא אותו, ואחר כך קשה לקבל אישור חיצוני ופנימי לפעול לפיו. במקרים מסוימים צריך להתרחק עד למזרח (תאילנד או הודו) כדי לקבל אישור להרפות...
אם מתחשק לקום מאוחר, לבהות, ולהתבטל, מה זה אומר עלינו? אנחנו בינוניים? לא שאפתנים? לא פרודוקטיביים? אם נשחרר שליטה, מה נגלה, מה עלול לקרות? האם הילדים (ואנחנו...) נוכל לחזור אחר כך לתפקוד בקצב הנדרש?
ואולי אנחנו כמהים לחופש אחר?
איך נראה החופש היום בהשוואה לחופש "של פעם"?
כשאנחנו ההורים היינו ילדים, ימי החופש לא היו מובנים ועמוסים כמו היום בפעילויות שתוכננו בקפידה מראש. בזמן החופש היה יותר זמן חופשי,
זמן לבהות, לתהות, להשתעמם, ואז-
להתחבר פנימה, לגלות מה מרגישים, מה מתחשק לנו לעשות או לא לעשות, לחשוב, לנסות, לגלות, לשחק, לחלום וליצור. ביחד ולבד.
הזמן עם סבתא, ששמרה עלינו, לא היה מתוכנן בקפידה עמוס ברשימות הפעלה ומשימות. היא פשוט הייתה שם נוכחת לידנו, לפעמים עם שכנה או דודה, בדרך כלל למשך זמן ממושך, זמינה אך לאו דווקא פעילה או מפעילה. פשוט שם, נותנת לנו להיות. להיות מי שאנחנו. פחות עם מה שצריך ויותר עם מה שרוצים.

היה זמן להתבונן ולהקשיב להתרחשויות בשכונה וללמוד דרך החוויה המון על העולם. יכולנו ללכת לירקן השכונתי, ובזמן שסבתא מדברת עם שכנה, יכולנו להתרועע עם ילדים ברחוב, לטייל בשדה, ולפעמים ללכת לאיבוד. לא היה טלפון נייד למצוא אותנו, וברוב הפעמים הכל היה בסדר. זו היתה הזדמנות לגלות שאנחנו יכולים להסתדר, למצוא את הדרך ולחזור, ואולי בדרך לגלות דברים ולחוות הרפתקה. אחר כך יכולנו לראות איך סבתא בוררת עדשים, קוטמת את השעועית הירוקה, ומבשלת לאיטה ארוחה. יכולנו לשמוע סיפורים על ילדותה ועל ילדות הורינו.
כיום, הלו"ז כל כך מובנה ועמוס בפעילות ובציפיות של מה שצריך ונכון להיות, שסבתא לא יכולה "לבזבז" זמן על ללכת עם הנכדים לירקן ובטח שלא על לבשל לאיטה...ללמוד לבשל ילדינו אולי יוכלו ללמוד רק מצפייה במאסטר שף...
הגישה הקפיטליסטית שמעודדת אינדיבידואליסטיות ומיצוי אישי, אולי בסופו של דבר בצורה פרדוקסלית יכולה להוביל לפגיעה ביכולת של ילדינו לאינדיבידואליסטיות.
איך הם אמורים ללכת בדרכם האינדיבידואלית בבוא היום, כשרוב זמנם מתוכנן ומובנה על ידינו? כדי ללכת בדרכם הם צריכים זמן לגלות מי הם, מהם המאווים שלהם, לקחת את הזמן והרשות ללכת לאיבוד לחפש ולמצוא, ואת זה אי אפשר להשיג בזמן קצוב ומובנה.    
כדי להילחם בחשש מזמן מבוזבז ולא מנוצל וממשחק חופשי, אפשר להיעזר גם במחקר, שמוכיח שמשחק חופשי של ילדים מפתח מוח טוב יותר:
Sergio Pellis, חוקר מאוניברסיטת לת'ברידג' שבקנדה, טוען שהחוויה של משחק חופשי משנה את הקשרים של הנוירונים בחלק הפרונטלי של המוח. הוא טוען שמה שמכין את המוח הצעיר לחיים לאהבה ואפילו להצלחה בבי"ס זה משחק. זאת משום שהשינויים בקורטקס הפרה פרונטלי של המוח במהלך הילדות הם אלו שמחווטים את מרכז הבקרה של המוח, ולו יש את התפקיד המכריע בוויסות רגשות, בתכנון ובפתרון בעיות.
Pellis  מדגיש שכדי להשיג את השינויים הללו במוח יש צורך במשחק מהסוג החופשי, ללא מדריכים, שופטים או חוקים ברורים. הילדים צריכים להחליט בעצמם איך להתמודד, מה החוקים, מה לעשות במשחק, לעשות משא ומתן בעצמם. באינטראקציות החברתיות המורכבות הללו הקורטקס הפרה פרונטלי מתפתח. הוא מחזק את הטענה בדבר החשיבות של משחק חופשי בהביאו תימוכין ממחקרים נוספים: מחקר אחד מצא שהמנבא הטוב ביותר לביצוע אקדמי בכיתה ח' היה כישורים חברתיים של הילד בכיתה ג', ומחקר אחר שהראה כי במדינות בהן יש יותר הפסקות ביום הלימודים יש ביצועים אקדמיים גבוהים מאלו שיש במדינות עם פחות הפסקות.
אז אולי לא צריך להילחץ אם לא הצלחנו לתכנן פעילות לכל ימי החופשה, ואפילו כדאי שיוקדש זמן לבטלה!
שתהיה חופשה מלאה בהרבה זמן ומשחק חופשי, לא מובנה, ללהיות!


פנאי/זלדה


הָיָה לָנוּ אוֹצָר סָמוּי שֶׁל פְּנַאי
עָדִין כַּאֲוִיר הַבֹּקֶר,
פְּנַאי שֶׁל סִפּוּרִים, דְּמָעוֹת, נְשִׁיקוֹת
וְחַגִּים.
פְּנַאי שֶׁל אִמָּא, סַבְתָּא, וְהַדּוֹדוֹת
יוֹשְׁבוֹת בְּנַחַת בְּסִירָה
שֶׁל זִיו,
שָׁטוֹת אַט-אַט
בְּדוּגִית הַשָּׁלוֹם
עִם הַיָּרֵחַ וְעִם הַמַּזָּלוֹת.




2 תגובות: